.Collectivism does get results

August 12, 2008 at 6:36 pm (COMMENTARY)

And don’t let any wide-eyed individualist tell you otherwise. The Olympics’ opening ceremony was indeed impressive, to say the least. I am sure that Boris Johnson is not going to sleep well for the next 4 years, and is cursing the day he was elected for mayor of London, as there is no chance that a free country can execute such a project at such low cost. (In terms relative to the cost likely to have been incurred in a democratic system. Slavery is low-cost, but it isn’t free).

Even though I did mention slavery, it should imply no presumption as to the motives of all the talented and hard working Chinese individuals that took part in that enormous project. For all I know, these people were extremely excited about it, and there was a fierce competition to get in, not only for profit (however small in western terms), but also for professional satisfaction, and for prestige. If anyone thinks that there is no such thing as voluntary slavery, they are naive, and obviously have not lived under a totalitarian regime.

Collectivism indeed does get results. But the results are of a variety different from the one that individualism gets. That’s why I understand very well those who support the idea of a welfare state. I can show them all the evidence against it that is out there, including unemployment rates and low GDP, but these facts have little bearing with socialists, compared with values such as economic equality. To comparatively measure the rate of success of different kinds of regimes, one first has to define ‘success’. There is often little agreement on this definition in debates between socialists and capitalists, or collectivists and individualists, and so these debates are seldom productive.

Beyond that, there is another factor that further complicates the issue, and it’s the simple fact that the black and white distinction between collectivists and individualists is something that does not exist in reality, at least as far as basic emotional aspects of these values are concerned. The staunchest individualists among us could not have stayed unmoved by the Olympics opening ceremony, at least to some degree. And, as I type this, and simultaneously with the war between Georgia and Russia, there is another war on a microscopic scale of the tiny Russian libertarian community, between those who want their country to get the hell out of Georgia, and those who have suddenly felt their nationalistic instincts come to the fore. An impressive opening ceremony is a success in most people’s book, even the more individualistic among us. And so is a forceful invasion of a foreign country is a success that is difficult to argue with, especially if one has found good enough reasons to call it a just war. Similarly, equality is a good thing in the eyes of most people, albeit to widely varying degrees.

And so, what makes most of us really different, especially collectivists vs. individualists, is the price we are willing to pay for success. This is the major deciding factor, well before we define for ourselves what is it that we want to achieve, and what would constitute a success in each particular case. Like many, I watched the opening ceremony with very mixed feelings. Along with admiring the enormity of the project, the precision of execution, and the amazing aesthetic value of the show, I couldn’t help but keep thinking about millions of Chinese people who were forced to pay for it out of their meager income, those who had the roads they take every day to go to work, market, school or doctor blocked (the same roads the construction of which was paid out of their pockets as well), those people whose homes were demolished to make room for the fancy hotels to house the Olympics spectators.

It is all a matter of price, and the most important (and the most difficult) decisions we humans have to make throughout our lives are the ones where we have to decide on the price we are willing to pay for things that our hearts desire. From those proverbial cans of Coke (one being offered to us in a restaurant at our leisure, the other for sale while we are in the desert on the brink of exhaustion), to our decision to send those most dear to us, our sons, to fight our most just wars.


  1. רוגל said,

    I heard that the subway system in Moscow is impressive. I’m pretty sure that because of the fact that it was built with forced labor it was somewhat inexpensive and yet I’m not impressed.
    I wonder why? 😦

  2. Alisa אליסה said,

    Well, maybe if you saw it before you have known how it was built, you would have been impressed.

  3. krm said,

    The post is well written statement of very cogent thought.

  4. rogel said,

    Maybe, but knowing that it was built using forced labor is material.  

  5. Alisa אליסה said,

    Thank you, K.

    Rogel: of course, that was my point. It’s the price. It’s just as if you saw this on the street, until it turned out that the guy had sold his kid’s kidney to buy the damn thing.

  6. אבנר said,

    ככל שנבחן מונומנטים אדריכליים ברחבי העולם, נגלה שיופי אינו פונקציה של חפש. גם לא של שעבוד – פשוט אין קשר בין שני התחומים. אלא שבעולם העתיק היה ברור שמבנים כאלה נבנים על ידי עבדים, והיום אנחנו – בני המערב – רגילים שהם נבנים על ידי פועלים שכירים מרצון חפשי, והאמת שפירמידה או קתדרלה שבונים היום נראים תמיד חקוי גרוע של מבנים שכבר נבנו בעבר…
    גם המחיר, כמובן, אינו מדויק. בימי הצאר היו ההגליות זולות יותר, מפני שלא נדרשו מליוני פקידי גולאג לשמירה על האסירים, ומשטרת מוסקבה הספיקה בהחלט כדי לודא שגולה אינו _חוזר_ לעיר. איך והיכן הוא מסתדר בסיביר – את מי זה בכלל מעניין.
    בסופו של דבר, איך שלא תסתכל על זה, עבודה כפויה אינה מוזילה בהרבה את המחיר, רק מעבירה אותו לסעיפים אחרים: במקום על חשבון המשתמשים – על חשבון משלמי המסים, במקום על חשבון משלמי המסים – על חשבון העבדים, שבמקרה הרוסי היו בעצם אזרחים לכל דבר, שהפכו לכאלה מפני שסטאלין היה צריך כח עבודה מאיפשהו…

    תיקון להערה הקודמת בדבר בניה בעולם העתיק: לענ”ד, חלק נכבד מהקתדרלות המרשימות באירופה נבנו על ידי אזרחים אדוקים שששו לתת יד למלאכה, ועבדו במשך עשרות שנים. גם על בתי המקדש שלנו, להבדיל, מספרת המסרת דברים דומים. לעומת זאת, יש להניח שרוב בנייניו של הורדוס השתמשו בכפיה, וכן – מאוחר יותר – רוב המנזרים המרשימים החצובים במצוקי מדבר יהודה.

  7. Alisa אליסה said,

    אבנר, אכן יופי איננו פונקציה של מידת החופש/העבדות (וממילא יופי הוא בעיני המתבונן), אבל גודל והיקף של פרויקט הם כן, אם כי רק באופן חלקי. גורם נוסף שיכול לשחק תפקיד היא המטרה שהפרויקט אמור לשרת. קח למשל את ארה”ב, או אפילו את המפעל הציוני, שתוצאתו היא מדינת ישראל של היום. אלו הם לכשעצמם פרויקטים עצומים, שנבנו ברובם על בסיס של השתתפות וולונטרית של מליוני אנשים עם אינטרס משותף. השווה אותם לברית המועצות, שגם היא היתה פרויקט עצום ממדים, שלהבדיל נבנה בחלקו הגדול על בסיס כפיה/עבדות מרצון. כנ”ל גם סין המודרנית.

  8. Alisa אליסה said,

    ולגבי מחירים: יש להפריד בין מחיר כולל וארוך טווח, לבין עלות מידית. אני עדיין חושבת שעלותה המידית יחסית של עבודה כפויה היא נמוכה בהרבה מעבודה מרצון בתשלום מלא.

  9. אבנר said,

    ודאי שהעלות נמוכה ככל שמדובר במנהלי העבודה. אבל בחשבון הזה – העלות של כל פרויקט ממשלתי היא אפס. הכסף לא יצא מהכיס שלהם, ועל הכיס שלך – מי בכלל מסתכל…
    בחישוב העלות, אנחנו מסתכלים על מקור הכסף – המסים.
    עבודת כפיה – בשיטה הסטאליניסטית (להבדיל מן השיטה העתיקה, של שימוש בעבדים שנלקחו במלחמה) – מחליפה מס כספי במס עבודה.

  10. Alisa אליסה said,

    לא, אבל זה מעבר לזה. כשאתה גובה מסים, אפילו במדינה כמו בריה”מ, אתה עדיין משאיר לאנשים משהו לקיום מינימלי. כמובן שאותו מינימום משתנה ממקום למקום, אבל אפילו בבריה”מ שאחרי הקולקטיביזציה והרעב באוקראינה, בד”כ לא היה רעב. לעומת זאת, העבדים של גולאג שבנו את כל מה שהם בנו, עבדו בתנאי רעב אמתיים, רבים מתו מרעב, קור ומחלות. הבדל זה הוא משמעותי כשמדברים על עלויות.

  11. אבנר said,

    אליסה, הוא אשר אמרתי: עבדי הגולאג נתנו את כל עצמם. זה הרבה יותר יקר מהמסים ששאר האזרחים שלמו, וזה מרכיב נכבד מהמחיר _שהמדינה_ שילמה בעבור הפרויקטים הללו.
    שימי לב: אינני מדבר על העובדים שהגיעו מקרב השבויים הגרמנים – הם אינם אזרחים, ולכן כל עבודה שלהם היא רווח נקי למדינה הנהנית. אבל העבדים מקרב האזרחים הם הפסד נקי למדינה.

  12. Alisa אליסה said,

    כן, עכשיו הבנתי מה אתה אומר. כמובן שסטלין לא ראה את זה כך. כמה אלפי אזרחים פחות – מי עושה חשבון. זה גם היה היחס שלו לחיילים במלחמת העולם השניה, וזו אחת הסיבות שלבריה”מ היה חלק כה גדול בניצחון על גרמניה: סטלין פשוט התייחס לחיי החיילים כלעוד משאב ככל המשאבים, כמו ברזל, דלק וכו’.

  13. יעקב said,

    “The staunchest individualists among us could not have stayed unmoved by the Olympics opening ceremony, at least to some degree.

    אני לא כל כך מסכים. לקומוניסטים (ופאסשיטים) יש חיבה מיוחדת לדברים גרנדיוזיים, ענקיים, ובלתי מועילים. זה כמו התחרות למי יש יותר גדול (טכס).
    אני אישית לא מתרשם במיוחד ממופע רק בגלל גודלו. קטע מוסיקה מבריק של סולן אחד יכול להרשים אותי יותר מטכס של אלפי משתתפים שרוקדים בצעד אחיד. אולי זה עניין של טעם, אבל לא במקרה, החיבה למופעי ראווה ענקיים היא מסממני הפאשיזם או הקולקטיביזם.
    במדינות חופשיות לא מקיימים מופעים כאלה, מפני שזה לא כלכלי – אין שום אפשרות לכסות את ההוצאות מכרטיסי כניסה שצופים ישלמו מכיסם כדי לראות מופע המוני.
    לכן – לא הייתי קורה למופע ראווה כזה “הצלחה” אפילו אם הוא עבר חלק (בלי פאשלות). הייתי קורא לו מפגן חסר טעם וחסר תועלת – בזה הקולקטיביסטים חזקים.
    מה שהכי קרוב במערב למופע המוני זה קונצרט של כוכב רוק באיצטדיון (או בפארק הירקון). אני לא אוהב גם את זה, ומנצל את זכותי לא ללכת לשם.

  14. Alisa אליסה said,

    צפית בטכס הפתיחה?

  15. יעקב said,

    האמת ? אמרתי לך שזה לא הקטע שלי… יש לי (לדעתי) דברים יותר טובים לעשות בזמני. אבל אי אפשר היה שלא לראות קטע פה וקטע שם. ראיתי מספיק טכסים כדי לא לרצות במיחוד לראות עוד טכס – ובטח שאין לי סבלנות לראות טכס ארוך שכזה בשלמותו.

  16. Alisa אליסה said,

    טוב, אז אני בהחלט מבינה שמראש לא רצית לראות, ואין לי שום בעיה עם זה. גם לי יש הרבה דברים שאני מחליטה מראש שהזמן שלי יקר מכדי לבזבז אותו עליהם. אבל במקרה כזה אני גם נמנעת מלהביע דעה על אותם דברים ספציפיים:-) ד”א, לא ממש התכוונתי לצפות בטכס הזה (מאותן סיבות כמו שלך, פחות או יותר), אבל הבן שלי הדליק את הטלוויזיה…מה שהיה מרשים בטכס זה לא רק הגודל ומספר המשתתפים (דווקא כמה מהקטעים היפים ביותר כללו אדם יחיד.). אפילו לא רק רמת ודיוק הביצוע וההשקעה הכספית. הטכס היה מלא השראה ויופי אמתי.

  17. יעקב said,

    אני לא הבעתי דעתי על האיכות האסטטית של הטכס הספציפי הזה, ואני מקבל את הטיעון שהוא היה יפה, איני חולק על זה.
    אבל איני יודע מדוע את מציגה אותו כ”הצלחה של הקולקטיביזם”. אמרגן אחד, שמונה על ידי ממשלת סין וקיבל תקציב מתאים הצליח במלאכתו. זה לא “הצלחה של הקולקטיביזם”. בארצות המערב אין עושים את זה לא בגלל שהם אינם מסוגלים, אלא בגלל שאין טעם בזה.
    כאשר יהיה טכס בלונדון בעוד ארבע שנים אנו נראה גם כן טכס מרשים, וזו לא תהיה תחרות בין קולקטיביזם לבין קאפיטליזם, זו תהיה תחרות בין קולקטיביסטים סיניים לקולקטיביסטים אנגלים.
    אם נחשוב על סצינות המוניות קאפיטליסטיות נמצא אותן בסרטי ראווה הוליבודיים. סצינות מאד מסובכות עם אלפי סטטיסטים, לבושים במדי התקופה. אנשים בהחלט יכולים לארגן סצינות המוניות כאשר צריך, זה לא תורה מסיני.

  18. יעקב said,

    “הטכס היה מלא השראה ויופי אמתי” – אני לא חולק על כך, לא הבעתי דעה על יופיו של הטכס.
    אני לא יודע למה את מציגה את זה כ”נצחון הקולקטיביזם”. בסך הכל, במאי סיני, שקיבל תקציב בלתי מוגבל עשה עבודה טובה. אם יהיה טכס יפה ב 2012 בלונדון, זה לא יהיה “נצחון הקפיטליזם” – זה יהיה נצחון של הקולקטביזם האנגלי…
    במערב לא נוהגים, בדרך כלל, לביים טכסים כאלה, מפני שאין לזה ביקוש.
    הצגות המוניות אפשר למצוא בהוליווד, שם מעמידים אלפי סטאטיסטים לסרטי ראווה, בפעולות בעלות הגיון כלכלי. העסק לא כל כך קשה, זה לא rocket science .

  19. krm said,

    I greatly dislike the “economic equality” argument because teh socialists never wish to acknowledge that the socialist systems that give the vast majority (except the ruling elite) a relatively equal slice of the pie are divying up a pie that is so much smaller than a non-socialist system that almost everyone is worse off

    To illustrate, the socialist system gives everyone outside of the ruling elite a 1 pound piece of pie

    A non-socialist system allows people to earn a slice that varies from 15 ounces to 100 pounds with a typical slice being 2 to 5 pounds.

  20. Alisa אליסה said,

    That’s true, but I still wouldn’t support it even if it weren’t.

  21. ETat said,

    Great post, Alisa. Glad to find you on wordpress; I started a new blog on this platform (I closed my LJ on Jan.1st(
    We were watching the ceremony in the office (a few Chinese, from HonKong and Taiwan, and I was thinking the same thing – what’s behind all this automation and millions wasted.

  22. ETat said,

    forgot to leave my blog name: creakypavillion at wordpress

  23. Alisa אליסה said,

    Hey Tanya, good to see you again. I did find your new blog (don’t remember how right now – maybe through one of the comments you have left at Tim’s place?). I even have it bookmarked. Problem is that right now I barely have the time to read any blogs, let alone post anything on mine. Hopefully it gets better soon:-)

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: