…תעצרו

July 23, 2008 at 11:58 pm (דעות)

אני רוצה להתייחס לסיפור הזה (קישור ממשה) כאילו כל מה שמספרים על רונן סורוקה אינו נכון. כאילו לא היה פסיכופת אלים שאין מקומו בשום ארגון אנושי, קל וחומר לא במשטרה, ארגון שאמור להלחם בפסיכופתים אלימים. אחרי הכל, למדנו כבר מזמן שאסור להאמין לכל מה שאנחנו קוראים בעיתון*. מצד שני, לתוך כל ארגון אנושי לפעמים מסתנן תפוח רקוב, ומשטרה אינה חסינה מפני זה, ואולי אפילו מועדת לזה, בגלל היותה ארגון כוחני מעצם הגדרתה. אז אני מתעלמת מן האפשרות המאוד סבירה שמדובר פה בעוד תפוח מאד רקוב (ובצורה רקובה לא פחות בה המשטרה מטפלת בתפוחים כאלו), ומניחה לצורך העניין שמדובר פה בשוטר אידאליסטי ונמרץ, השש לטהר את מדינתנו מנגע הסמים שפשט בה. זה לכאורה הופך את מותו של שמעון דהן לתאונה. תאונה טרגית, שלא רק שקטעה את חייו של איש צעיר, אלא הרסה גם את חיי משפחתו. או ייתכן שלא זה דווקא מה שהופך את מותו לתאונה, כי גם אם סורוקה הוא אכן פסיכופת אלים כפי שמצטייר מהכתבה, עדיין בכלל לא בטוח שכוונתו היתה להרוג את דהן, ולא סתם להתעלל בו. אם כך, זו תאונה בכל מקרה. האמנם?

קחו את הפיגועים של הטרקטורים. נניח שבפעם הבאה ששוטר (או אזרח חמוש) יראה דחפור ענק שנהגו הערבי מתנהג מוזר, הוא יחשוב שהלה עומד לבצע פיגוע חיקוי, יזנק עליו ויהרוג אותו, ולאחר המעשה יתברר שהוא טעה, ושנהג הדחפור בכלל לא היה מחבל. שיפוט לקוי, אצבע קלה מדי על ההדק? ייתכן מאד, אבל המטרה היתה להציל חיים של חפים מפשע שהיו נפגעים אם אכן הנהג היה מחבל, ואחרי הכל איך אפשר היה לדעת שאינו כזה? תאונה טרגית לכל הדעות, אבל עדיין תאונה.

האם כך במקרה שלפנינו? אדם שאין שום סיבה לחשוב שהוא מהווה סיכון לחייהם של סובבים אותו, נעצר בחשד של החזקת אבקה לבנה, שמופקת מעלים של צמח שמגדלים אותו בארצות מסוימות. צריכתו גורמת למשתמש להרגיש טוב יותר ממה שהוא אולי מרגיש בלעדיה. בצריכת אבקה זו יש גם סיכונים חמורים למשתמש, אם כי לא בטוח שסיכונים אלו עולים על הסיכון שבהתקלות בשוטר נמרץ ואידאליסט כדוגמתו של סורוקה. (לא בטוח גם שסיכונים אלו עולים, למשל, על הנהיגה בכבישי הארץ, פעילות שרובינו חוטאים בה, ושהמנוח לא נמנע ממנה באופן ברור, כפי שניתן להסיק מהעובדה שהשוטר עצר אותו בזמן שישב במכוניתו לצד אחד הצמתים הסואנים ביותר בארץ). אותו שוטר נמרץ ואידאליסט נשלח ע”י המדינה (=על ידינו?), כי המדינה (=אנחנו?) החליטה שהיא צריכה להגן עלינו בפני סיכון מסוים זה מפני עצמנו בכל מחיר: במחיר כספינו, במחיר חירותינו, אפילו במחיר חיינו. האם זה עדיין משאיר את מותו של דהן בגדר תאונה? ייתכן. האם זו עדיין היתה תאונה אם דהן “רק” היה נפצע תוך כדי המאבק עם השוטר? האם אז בכלל היינו שומעים על המקרה?

*עדכון: מישהי שאני מכירה, ושיודעת על מה היא מדברת אומרת שרונן סורוקה הוא אדם שונה לגמרי מאותו מטורף אלים שמתואר בכתבה ב”הארץ” לעיל. אז יש עוד קרבן בסיפור הזה, הפעם מישהו שכנראה נעשה לו רצח אופי. וזו לא סתם מטבע לשון: רצח אופי הוא דבר ממשי ומוחשי מאד לקרבן. איך שאני לא מסתכלת על כל הסיפור הזה, הוא עושה לי בחילה.

21 Comments

  1. אבנר said,

    מה שבטוח – אי אפשר להאשים אותו בסתימת פיות…

  2. Alisa אליסה said,

    אתה נורא!:-)

  3. יעקב said,

    תמיד אני מרגיש אי נוחיות כשמתנפלים על שוטרים. הבעיה העיקרית במדינתנו אינה משטרה אלימה ודורסנית, אלא פשע משתולל ללא הפרעה ברחובות, ואזרחים חסרי אונים. המשטרה שאמורה לשמור על בטחוננו לא כל כך מצליחה לעשות זאת.
    צריך לזכור שהשוטרים הם קו ההגנה הראשון שלנו בפני עולם מאד אלים ומפחיד (אני מתכוון לפשע לא לטרור ערבי), הם מתחכחים כל הזמן בחלאת האנושות, אנחנו שלחנו אותם לעשות את העבודה המלוכלכת בשבילנו. קשה לצפות ממי שטובל בחרא כל יום, למעננו, שיהיה מלאך.

    בנוסף לכך – את כל הסיפורים שכתב העיתונאי הוא כתב מפי העבריינים, שיש להם מלחמה יום יומית נגדנו ונגד המשטרה, ויש להם אינטרסים. הם האוייב, לא הידיד שלנו. אין לקחת הכל כפשוטו.

    לבסוף – ייתכן שרונן סורוקה תפוח רקוב, ועליו לתת את הדין, כפי שאכן קורה. אולם אם ניכנס יותר מדי חזק במשטרה נהרוס את שמץ התועלת שהיא מביאה, ונצטרך להתמודד לבדנו מול הפושעים – ואנו לא מסוגלים.
    לסיכום – הבעיה הגדולה שלנו אינה אלימות משטרתית מוגזמת אלא חוסר יעילות של המשטרה והשתוללות הפשע. חשוב לזכור זאת תמיד.

  4. Alisa אליסה said,

    יעקב, קודם כל הפוסט הזה הוא לא על משטרה, ואפילו לא על סורוקה, ואת הל הסייגים שאתה הצגת אני הצגתי לפניך בפוסט. מטרת הפוסט היא להדגיש את העובדה שאדם חף מפשע – אם כי עבריין, מבחינה זו שעבר על החוק שאוסר על החזקת קוקאין – מת בגלל שהמדינה (לא המשטרה, ולא סורוקה) החליטה שזו עבירה. אבל אם כבר אתה רוצה לדבר על סורוקה, אז כפי שאמרת בעצמך, אנחנו שלחנו אותו, ולכן הוא צריך לשרת אותנו, האזרחים (דהן היה אזרח כמוני וכמוך). סורוקה, אם אכן מה שכתוב עליו הוא נכון, הוא בבחינת גולם שקם על יוצרו. טיבם של האנשים שהוא (לכאורה) תקף אינו רלוונטי כאן, אלא אם כן בזמן התקיפה היה חשש סביר שהם סיכנו את חיי הסובבים אותם. חשש כזה לא היה קיים, אפילו לא לפי עדותו של סורוקה (כפי שהיא מובאת בכתבה).

  5. יעקב said,

    אם את רוצה לכתוב באופן כללי על חוסר ההגיון שב”מלחמה בסמים” – למה את מזכירה את מקרה סורוקה, שרק מסיט את תשומת הלב מהבעיה שרצית לדון בה ?
    כנ”ל קודם – אם את רוצה לדון על שכר ופנסיה של חכ”ים בשביל מה הזכרת את פרשת בישארה שאינה רלוונטית לנושא זה?
    מקרים יוצאי דופן אינם משרתים את הדיון בבעיה העיקרית.

    “אנחנו שלחנו אותו, ולכן הוא צריך לשרת אותנו…”, כן כך מלמדים את הילדים בשיעורי אזרחות. המציאות אינה עולם אידיאלי בו השוטרים תמיד אדיבים, טובי לב, ועדינים, היינו רוצים שיהיו אבל זה לא אפשרי. היינו רוצים שכל עורכי הדין יהיו ישרים וחסרי אינטרסים, וכל ראשי הממשלות יהיו בלתי מושחתים, ועוד כהנה וכהנה דרישות אידיאליות.
    אינני בא לסנגר על סורוקה שאיני מכיר אותו, אבל, באופן כללי, אם כבר מדברים על בעיות כלליות אבסטרקטיות, הבעיה שלנו היא משטרה עדינה ובלתי יעילה, ולא משטרה דורסנית ואכזרית.

  6. Alisa אליסה said,

    אם את רוצה לכתוב באופן כללי על חוסר ההגיון שב”מלחמה בסמים” – למה את מזכירה את מקרה סורוקה, שרק מסיט את תשומת הלב מהבעיה שרצית לדון בה ?

    כבר נתתי את התשובה בתגובה הקודמת, הנה היא שוב:

    אדם חף מפשע – אם כי עבריין, מבחינה זו שעבר על החוק שאוסר על החזקת קוקאין – מת בגלל שהמדינה (לא המשטרה, ולא סורוקה) החליטה שזו עבירה.

    סיבה נוספת היא בדיוק מה שאתה טוען: המשטרה לא יכולה להיות מושלמת, ולכן אני רוצה לשנות את הנטיה הטבעית של רוב האנשים שקוראים את הכתבה להאשים במותו של דהן את “המשטרה הברוטלית/מושחטת/כל תואר אחר”, ולשים לב לסיבה האמיתית של מותו: חומר שהתכוון להסניף ולהיות ב”היי” לכמה שעות, ובמקום זה נחנק על שקית שמכילה את אותו חומר, כי המדינה החליטה שאסור לו להסניף את החומר הזה.

    לגבי המקרה הקודם, זה לא שהזכרתי את פרשת בישארה, אלא שפרשת בישארה הזכירה לי את הכסף שאנחנו ממילא שורפים על חברי הכנסת. מה לעשות שהפוסטים שלי עובדים לפי המוח שלי, ולא של מישהו אחר:-)

    אבל אני רואה שאתה מתעקש לדבר על משטרה, ואין לי בעיה עם זה. לשמחתי, אין לי מגעים תכופים עם המשטרה, אם כי מנסיונם של אנשים רבים שאני מכירה המשטרה בארץ היא חסרת כל תועלת כשמדובר בעבירות רכוש. ייתכן שזה נובע מחוסר בכ”א ותקציבים, אבל זה שוב מחזיר אותי לנושא המלחמה בסמים, ששם יש כ”א ותקציבים. אבל שוב, זו לא אשמתה של המשטרה, אלא של המדינה שמטילה על המשטרה את המשימות שלה, ואף את סדר ההעדפה של המשימות.

    כרגיל, אין חוסר הסכמה עקרוני ביני לבינך בחלק גדול של נושאים ספציפיים, חוסר ההסכמה נובע בד”כ בסדר החשיבות של הנושאים. ההסתכלות שלך על העולם היא מאד פרגמטית-מעשית, שזה טוב מאד, אבל אתה מזניח את ההיבטים הערכיים עקרוניים של הדברים. אתה מפספס את העובדה שערכים ועקרונות הם לא מעין קישוטים שהם בבחינת מותרות, אלא שהם מונחים בבסיסם של הדברים, הם המהות. סמים הם דבר אחרון שמעניין אותי באופן אישי. אני לא נוגעת בדברים האלו, ולא בגלל שהם לא חוקיים. אבל העקרון הוא החשוב. אם אתה לא מבין למה העקרון הוא כל כך חשוב, אני מוכנה להסביר גם את זה.

  7. יעקב said,

    “אבל זה שוב מחזיר אותי לנושא המלחמה בסמים, ששם יש כ”א ותקציבים.”
    שלא תחשבי שהמשטרה יעילה במלחמתה בסמים… היא לא.

  8. Imshin said,

    במקרה אני מכירה אישית את רונן סורוקה, אמנם לא ברמה שאני יכולה לערוב לו במאה אחוז, אבל מספיק בשביל שאני אדע שהוא רחוק מלהיות פסיכופט מסוכן, כפי שהוא מתואר בכזה בטחון בכתבה במוסף הארץ.

    שוטרים לא מגישים תביעות דיבה, אז מה אכפת להם?

    דוקא הדוגמה שנתת מצוינת, אליסה, עם הטרקטורים. בשלושת הפיגועים האחרונים בירושלים (מרכז הרב ושני ארועי הטרקטורים), למקרה שמישהו לא שם לב, השוטרים שהיו במקום הם לא אלה שהביאו להפסקת הארוע. מי שעשה את זה היו אזרחים עם תושיה ועם נסיון כלוחמים.

    בשלושת המקרים, השוטרים הראשונים שהגיעו לשטח היססו והעדיפו לא להסתבך.

    שוטרים יודעים בדיוק איזו מסכת ייסורים צפויה להם אם יעזו לנקוט באלימות כדי לטפל בארוע אלים, קל וחומר אם יעזו לשלוף את הנשק האישי שלהם מהנרתיק ולהשתמש בו.

    ההיסוס הופך הרגל הופך לטבע.

    בינתיים האלימות גועה ברחובות שלנו, ולא רק האלימות הלאומנית הפלשתינית. היום מסוכן לקשישים ללכת ברחוב, למקרה שמישהו לא שם לב. זה המחיר שכולנו משלמים על יחס עוין של בתי המשפט כלפי שוטרים ועל כתבות מכוערות כמו ההכפשה משולחת הרסן ברונן סורוקה בכתבה במוסף הארץ.

  9. Alisa אליסה said,

    אימשין, תודה רבה, הקלת לי על הלב קצת מבחינת סורוקה, ומצד שני עכשיו מבחינתי יש עוד קרבן בסיפור הזה. איזו זוועה. ובאמת, למה שוטרים לא מגישים תביעות דיבה? אני חושבת שאני יכולה לנחש למה די בקלות. עולם מחורבן. וכל שאר מה שאת אומרת הוא נכון מאד, אבל כרגיל הדג מסריח מלמעלה (או מבפנים?), וזה לא רק השופטים. מצד אחד אנחנו מטילים על המשטרה משימות בלתי אפשריות: חוץ מהמלחמה בסמים – שהיא מטבעה לא יכולה להיות יעילה, יעקב – זה גם המלחמה בטרור הלאומני. מצד שני אנחנו לא מאפשרים לאזרחים שומרי חוק להגן על עצמם במצבים שלמשטרה אין שום סיכוי להגן עליהם (כמו כשהם נמצאים בביתם: אי אפשר להציב שוטר ליד כל בית למקרה שיבוא פורץ). כל הדברים האלו הם עניין של מדיניות, השוטרים רק תקועים בטווח, כמו כולנו.

  10. יעקב said,

    “השוטרים רק תקועים בטווח, כמו כולנו”
    לא, השוטרים הם לא כמו כולנו. הם בקו החזית, הם עומדים לפנינו ומגינים עלינו. לדעתי צריך לתת להם כבוד ותמיכה, לא לגנותם.

    אני חוזר לרעיון המרכזי שלי: מה הבעיה הגדולה יותר במדינה ? אלימות השוטרים או השתוללות הפשע ? כפי שאמרת בצדק, אסור לשכוח את התמונה הגדולה, את הרעיון המרכזי.
    המלחמה בסמים היא מיותרת, אבל אני לא רואה בה את האשמה העיקרית בבעיה הגדולה של השתוללות הפשע.

  11. יעקב said,

    “הדברים האלו הם עניין של מדיניות”
    זה לא רק עניין של מדיניות. זה עניין של תודעה, של תעמולה, של הלך רוח. הכתבה בהארץ מגבירה את הלך הרוח האנטי משטרתי. היא לא מאוזנת (ביג דיל). אם אני הייתי מזכיר אותה הייתי מזכיר אותה בהקשר זה – תעמולה עויינת.

  12. Alisa אליסה said,

    אני לא אמרתי שהשוטרים הם כמו כולנו, רק שהם תקועים כמו כולנו בגלל מדיניות של אלו שיודעים יותר טוב מאתנו מה טוב בשבילנו (וזה לא רק הפוליטיקאים). לגבי כבוד ותמיכה: תמיכה – בהחלט, מהסיבה שציינת. כבוד – גם, בהחלט, כמו לכל אדם אחר שעושה את מלאכתו נאמנה.

    לגבי המדיניות: מדיניות היא תוצאה של תודעה, תעמולה, הלך רוח וכו’, למרות שיש כאן גם משוב חוזר, והמדיניות בתורה משפיעה על כל אלו. הפטפוטים שלנו כאן בבלוגוספרה הם אחת הדרכים לעשות לפחות משהו קטן כדי לשנות את כל זה.

    לגבי “הארץ”, אין שום חדש.

    אני לא רואה בה את האשמה העיקרית בבעיה הגדולה של השתוללות הפשע.

    המלחמה בסמים היא לא הבעיה העיקרית, אבל היא גורם חשוב בבלבול שבין העצים ובין היער. למשטרה יש בעיה אמתית של משאבים. בנוסף, מוטלות עליה מטלות שהיא מטבעה לא בנויה להתמודד אתן, כפי שציינתי. אין מה לעשות, כשהחתול עסוק בדברים אחרים, העכברים משתוללים. כמו כן, חלק עצום מפגיעות ברכוש (והפגיעות הפיזיות שהן מלוות בהן לעתים קרובות) הן תוצאה של המחיר המטורף של הסמים, בגלל היותם בלתי חוקיים. אני בשום אופן לא אומרת שאם מחר הסמים יהפכו לחוקיים, אז הפשע ייעלם – הפשע לא ייעלם אף פעם, בשום מקום. תמיד יהיו אנשים א-סוציאליים, אבל אנשים כאלו הם מיעוט, ובעזרת משטרה מאורגנת וממוקדת בייעודה אפשר לטפל בהם בצורה הרבה יותר יעילה ממה שנעשה עכשיו. בנוסף, הענקת האפשרות לאזרחים להגן על עצמם ועל רכושם בכוחות עצמם בגבולות החוק תוריד את רמת הפשיעה עוד יותר. אף פעם לא לאפס, אבל לרמה הרבה יותר סבירה ממה שקיים היום.

  13. יעקב said,

    אימשין,
    אולי את יכולה, באמצעות קשרייך, להציע לרונן סורוקה או שוטרים המקורבים לו להגיב בבלוג זה, בעילום שם כמובן, ולספר את הצד שלהם ?

  14. משה שרף said,

    לאימשין,
    אני בטוח שההיכרות שלך עם רונן סורוקה מציגה אדם שונה לגמרי,אבל בדיקה קטנה שערכתי על שמו העלתה דפוס די מחריד של תלונות על מעשים אלימים.
    חיפוש קל במאגרים משפטיים העלה תיאורים של הנזקים של קורבנותיו,דברים שדי הורסים את התיאבון.
    חיפוש בפורומים של מתנדבי משא”ז מעלה שהיו עדים רבים לתקרית בה תקף את האדריכל בן ה70. אמנם אין מביאים ראיה מן הפורומים,אבל אפשר בקלות לברר על פי הסטורית ההודעות של הכותבים שמדובר במתנדבים אמיתיים שמזדהים בשמם המלא ומופיעים גם במסמכים המשטרתיים כעדים.

    פגשתי המון אנשים נחמדים בחיים שלי שמאוד אהבו את המשפחה שלהם והיו נורא טובים עם ילדים ואז הם מספרים לך איך הם שברו לאיזה ילד ערבי את הרגליים כשהם היו בצבא.
    וזה לא שהם תופסים את עצמם כאנשים רעים.
    הדי-הומנזציה שהם עושים להומואים/נרקומנים/ערבים מאפשרת להם לבצע מעשי זוועה בלי ללכלך את מצפונם אפילו קמעא,הם פשוט מניחים אותו בזהירות בכיס האחורי ולא משתמשים בו.

    הדר רז (מתנדב) : http://community.walla.co.il/?w=/503/2675/8512886

    השופטת רביד: “כפי שניתן ללמוד מהעובדות שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין, עסקינן בתקיפה ברוטלית, מיותרת וחסרת כל צידוק מצד קצין משטרה, כלפי בחורה צעירה, שברירית למראה, שמכוח היותה עצורה- הייתה חסרת ישע ונתונה לחסדיו. לא ניתן להסביר אלימות זו בצורך מבצעי או בהתמודדות עם אוכלוסייה עבריינית בעייתית (כפי שניסו עדי האופי להסביר ולתרץ), מדובר בהתפרצות זעם, תגובה לא פרופורציונית למה שנתפס על ידי הנאשם כהתנהגות מחוצפת ולא צייתנית מצד המתלוננת.

    כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות משמעותיות עד כדי שבר באפה והיא נזקקה לטיפול רפואי ממושך, הן בגין החבלות הפיזיות והן בגין הטראומה הנפשית.”
    http://www.courts.co.il/SR/shalom/s06003153-199.htm

    וזה מה שהיה שם:
    “תנועה זו של התחמקות הייתה הטריגר לפרץ אלימות שהופנה כלפיה. לדברי המתלוננת, הנאשם דחף אותה בחוזקה אל עבר המיטה וגרם לה ליפול כך שקצה המטה פגע בגב התחתון שלה. לדבריה, היא חשה מעין שיתוק ולא יכלה להתרומם ואז הנאשם תפס אותה בשערותיה, הרים אותה וגרר אותה בשערותיה לעבר המקלחת. שם, בחדר השירותים הוא החל לבעוט בה, להכות אותה מכות אגרוף ולחבוט בה בכל חלקי גופה. לדברי המתלוננת, היא התחננה על נפשה, אמרה לנאשם שהיא בסך הכל בחורה, אך הנאשם, בכל אימת שצעקה או ניסתה לדבר,סתם את פיה עם ידו. באחת הפעמים שבהן חסם הנאשם את פיה היא נשכה אינסטינקטיבית את אצבעו. כעבור זמן שארך לדבריה כנצח הוציא אותה הנאשם מהמקלחת בבעיטות באומרו שכנראה לא קיבלה מספיק מכות כשהייתה ילדה ויצא מן התא. לדברי המתלוננת היא הרגישה שהיא מדממת, חולצתה הייתה מוכתמת בדם והיא ראתה את שערותיה שנתלשו מראשה פזורות בתא.”

    ואולי היא משקרת?
    “תימוכין לדברי המתלוננת ניתן למצוא בתצלומים שצולמו במשטרה שבהם מתועדות החבלות על גופה, וכן בתעודות הרפואיות שבהן יש ביטוי לממצאים שהתגלו על גופה מיד לאחר שחרורה ממעצר (בטווח של שעתיים-שלוש מקרות המקרה). ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם תלונתה של המתלוננת ומתיישבים עם המכות שאותן תיארה. יש בכל אלה בהחלט כדי לחזק את דברי המתלוננת ולתמוך בהם, במיוחד במצב שבו טענת הנאשם היא כי המתלוננת לא הוכתה בכל צורה שהיא.

    התעודות הרפואיות (כולן ממקורות ציבוריים אובייקטיביים) לא נסתרו ואין סיבה לפקפק בנכונות האמור בהם.”

  15. Imshin said,

    לא זוכרת שאמרתי על סורוקה שהוא נחמד. מה שאמרתי זה שהוא לא פסיכופת מסוכן. יש הבדל. אמרתי גם שאני לא יכולה לערוב לו במאה אחוז.

    זה שוטר שההתנהגות שלו במסגרת תפקידו הביאה למותו של אדם, ויש מקום לבדוק אם המוות של האדון דהן מצביע על בעיה בשוטר. יש לזכור שזה שוטר שהעבודה היומיומית שלו כבלש לעתים קרובות דורשת ממנו להפעיל כח.

    יכול להיות שהוא באמת לא צריך להיות במשטרה, כי יש לו בעיה להבחין בין מצבים שדורשים הפעלת כח לבין מצבים שלא, או שאולי יש לו בעיה בויסות מידת הכח שהוא צריך להפעיל במצבים שהפעלת הכח נדרשת. אבל זה נושא לבדיקת גורמים מקצועיים, ולא לכתבה היסטרית וחד צדדית בעיתון שמכריזה עליו שהוא מכשפה וקוראת להמון לתפוס אותו ולשרוף אותו חי בככר העיר.

    אתה מביא כהוכחה לפסיכופתיות שלו את זה שקל למצוא חומר לגביו בארכאות משפטיות. והרי הוא נמצא ‘מתחת לפנס’ כמו בבדיחה הידועה. יש לך שם ואתה מחפש עליו חומר ויש. בטח שיש. הוא בלש משטרתי.

    השאלה היא אם יש שוטר, שעובד באותה עבודה כמו סורוקה במשטרה, שהיא מטבעה דורשת לעתים קרובות שימוש בכח, שלא תמצא עליו חומר בארכאות משפטיות.

    קודם כל, על הפעלת כח נחקרים במח”ש, ולעתים גם נשפטים.

    אך גם במקרים רבים שבהם נעשה שימוש בכח על ידי שוטר, והשוטר אינו נשפט על כך, כי המשטרה ומח”ש והפרקליטות מצאו שאותו שימוש בכח היה סביר ומוצדק, נושא השימוש בכח בכל זאת עולה בבית המשפט במשפטו של אותו העברין שנעצר תוך שימוש שבכח — במשפט זוטא.

    מכאן שאחוז יחסית גדול של בלשי המשטרה שהשמות שלהם יפלו לידיים שלך באופן אקראי, ותחפש עליהם חומר בארכאות משפטיות, בדיוק כמו שחיפשת על האדון סורוקה – תמצא.

    ואולי השאלה הנכונה היא – האם בלש שאין עליו ‘רעש’ במערכת, הוא לא בלש גרוע וכושל שאינו עושה את העבודה כמו שצריך, ומעדיף לא להפעיל כח מוצדק וסביר כשזה נדרש, כדי לא להסתבך, במחיר של הבטחון של כולנו?

  16. Alisa אליסה said,

    אימשין, אני לא בטוחה שזו השאלה הנכונה. לפי דעתי יש כאן שתי שאלות אמתיות, אחת לגבי סורוקה כאדם (האם הוא כפי שתואר בכתבה או לא), והשניה – יותר חשובה – לגבי המשטרה בכלל: אם (‘אם’ גדול מאד) אכן סורוקה הוא כפי שתואר בכתבה, האם הוא מייצג את רוב השוטרים בישראל בתפקידים דומים לשלו או לא.

    לגבי הכתבה: אני לא התרשמתי ממנה כהיסטרית או כקוראת ללינץ’ בסורוקה. מה שכן, היא בהחלט חד צדדית. השאלה החשובה כאן האם העיתון ניסה להשיג את תגובתו של סורוקה או המשטרה בכלל, והאם הם נענו. אני מבינה גם טוב מאד שאם אכן העיתון פנה אליהם, הם היו מנועים מלהגיב מסיבות של מגבלות של חקירה או משפט וכו’. יכול מאד להיות שאם זה היה המקרה, העיתון היה צריך לשתוק עד אשר קיבל את תגובת המשטרה או סורוקה עצמו.

  17. אבנר said,

    טוב, אם כבר סטינו מן הנושא המקורי (והכל בגללך, אליסה)…

    אני לא יכול לכתוב על שוטרים בלי להרגיש נוגע בדבר.
    קבלתי עדויות מאנשים שפגשו אותם… וגם לי יצא לדבר אתם קצת. אין ספק – כל עוד לא תעשה משהו נורא, כמו להתנגד לחבלה ברכושך הפרטי, הם יכולים להיות מאד נחמדים ואפילו אינטילגנטים (אני לא מדבר כאן על שוטרי תנועה. סתאאאאאם). דרך אגב, אני מכיר גם כמה עבריינים (מאפיה לשעבר, לא מתנחלים), ואיתם זה די אותו דבר (ולעתים החל בגלל התנכלות השלטון לעסק תמים).
    אבל אני לא הוגן. בטוח יש גם אחרים. הבעיה איתם, כמו עם עורכי דין, ש- 98% מוציאים שם רע לכל השאר.
    אני זוכר אפילו איזו תהלוכה נחמדה שאורגנה בעיר, בלי שום קשר לפוליטיקה, לפני כמה שנים, ולראשונה מזה זמן רב קרה, שראיתי שוטר (גם כן שוטר – שיטור קהילתי) והרגשתי שהוא “אתנו”.
    מקובל עלי שהם לא פסיכופטים – הם שומרים את הנאותיהם למדורים מגבלים מאד המאושרים בפקודה. אני גם מסכים עם יעקב – טוב שיש כמה שנהנים מזה. אמר על זה פעם אדיר זיק ז”ל (בהתיחסו לשב”כ): יש גם יחידת כלבים בצבא, והם עושים עבודה חשובה מאד, והם עדיין כלבים.
    מח”ש היא חלק מהמשטרה, והמאשים צריך להיות לוביסט רציני אם הוא רוצה שיהיה סכוי שהתיק לא יסגר מחסר עניין לצבור, גם כשזהות המואשם ברורה לחלוטין והעדויות חד משמעיות. זה לא ייחודי למשטרה – גוף אינו חוקר את עצמו ברצינות, ולכן גופי השלטון (בתי משפט, צבא, משטרה, ממשלה, בתי הסהר) תמיד בסכנת שחיתות (הצד השני האפשרי הוא אוירת מלשינות נוראית, אבל זה כבר ספור אחר, ובדרך כלל נלווה לצורות שלטון גרועות עוד יותר).

    זהו. הוצאתי קיטור, ואני לא מתחרט על אף מלה.
    ואליסה – לעניין: אני בהחלט מוכן לראות ברוב סוחרי הסמים בארץ עבריינים פוליטיים (בדיוק כמוני), לפחות כל עוד מדובר רק בתחום סחר הסמים.

  18. Alisa אליסה said,

    אבנר, אני לא מכירה מספיק שוטרים כדי להסכים אתך או לא, אבל אני בטוחה שגם אתה מכיר רק אחוז קטן מהם (וגם מעורכי הדין), ולכן לפחות הטון של התגובה שלך, אם לא התוכן, הוא מאד מכליל לרעה. אבל אתה בטח מודע לכך ממילא. בסדר, הוצאת קיטור – גם בשביל זה אנחנו כאן:-|

    ד”א: מה הופך אותך לעבריין פוליטי? מה כבר עוללת, אבנר???!!!:-)

  19. אבנר said,

    מזתומרת מה עוללתי? להלן רשימה חלקית:
    1. מעולם לא התאבלתי בשבוע השנאה (בין י”א מרחשוון ל-5 בנובמבר).
    2. אני גר מעברו המזרחי של הקו הקדוש.
    3. לא מנעתי פשע כשראיתי ששכנים שלי בונים ללא היתרי בניה.
    4. נכחתי בגופי בגוש קטיף בזמן שזה הוגדר כשטח צבאי סגור, ושלושה ימים לאחר שנזרקתי משם הלכתי לטייל ברחבי “צפון השומרון” בנגוד גמור לחוק ההתנתקות, ועוד הייתי בחורבות חמש כמה פעמים מאז.
    5. נסיתי אפילו לתאם כמה הפגנות בלתי חוקיות, במאפיינים המותרים רק לאנשי תעש.
    ואם אכתוב יותר – אני עלול להעלם…

    כמובן, תגובתי כוונה בעיקר לממסד המשטרתי. אינני _שופט_ את השוטרים האינדיבידואליים הזקוקים לפרנסה עד שאגיע למקומם.

  20. Alisa אליסה said,

    אה, טוב, הייתי צריכה לנחש…:-)

  21. אבנר said,

    כדי להיות הוגן, אני חייב להזכיר כאן לטובה זוג שוטרים שעברו לידי אחרי שהצלחתי לחרב את האוטו היטב (אבל בלי לפגוע בשום דבר אחר – התנגשתי בבטונדה אחרי שנרדמתי בנהיגה, ותודה לא-ל שהסתפק בענש כל כך קל), והחליטו שנענשתי מספיק, ופשוט התעלמו ונסעו הלאה (אחרי שוידאו שאני מסודר מבחינה גופנית).
    והיו עוד כמה מקרים מסוגים אחרים.
    בקיצור: אני שונא חוליגנים, ורוב השוטרים כנראה אינם כאלה (לפחות לא כשאין להם פקודות מפורשות על הראש).

    ואם כבר – המלצה כללית לגולשים: כשישנים לא נוהגים. בשביל זה יש שוליים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: