כמה ראש צריכה הממשלה, וכמה ממשלה צריך הראש? Shock and horror, the basket is dropped.

May 25, 2008 at 12:03 pm (COMMENTARY, דעות)

האם אולמרט אשם בלקיחת שוחד? האם מתנהל נגדו מצוד ממניעים זרים, פוליטיים או אחרים? (שתי האפשרויות לא בהכרח מבטלות אחת את השניה). האם המשאים והמתנים עם אויבינו מונעים גם הם משיקולים זרים, אם כי מסוג אחר (כמו חקירה פלילית נגד ראש הממשלה)? האם ההתעסקות הבלתי נמנעת של אולמרט בחקירה נגדו גוזלת את זמנו ואת כוחותיו הנפשיים והפיזיים עד כדי הזנחה של ענייני המדינה הרבים והחשובים עליהם הוא מופקד?

השאלות לעיל, חוץ מהאחרונה, הן שאלות חשובות, אך לא רלוונטיות לשאלה שבכותרת. הנטייה לשחיתות היא חלק מן הטבע האנושי, ועוד יותר מכך מן הטבע של הפוליטיקאי. אחד מן הגורמים המושכים ביותר את בני האדם לפוליטיקה הוא כח, ולכח יש נטיה להשחית. (התנהלות מתוך שקולים זרים למען הישרדות פוליטית, הוא הצד השני של אותו המטבע). מדינה בה יש מערכת אכיפת חוק יעילה ושוויונית, ערוכה לריסון תופעות שליליות, אם כי טבעיות אלו. דומה הדבר לתחנת כח בה המסננים שלפני ארובות הפליטה לא מתפקדים כראוי, והיא פולטת עשן רעיל ומשחית לאוויר שאנו נושמים. מערכת אכיפת החוק מופקדת על מציאת התקלה כדי לאפשר את תיקונה. לשם כך, היא מאיטה את פעולת תחנת הכח עד כדי השבתה. אבל מה קורה כשתחנת כח דמיונית זו היא היחידה שמספקת חשמל לכל המדינה?

קורא ערני יבחין כי השאלה שבכותרת אינה “האם צריך ראש ממשלה”, או “האם בכלל צריך ממשלה”, וזה לא במקרה. השאלה הראשונה ראויה למחשבה, אך היא טכנית בעיקרה. השאלה האמתית היא השניה, והתשובה לה היא: “לא בעולם אוטופי, בו אין ממשלות ומדינות, ובו זאב גר עם כבש”. בעולם בו אנחנו חיים (גם מחוץ לשכונתנו הלא אהובה), יש לממשלה תפקיד לגיטימי בארגון אזרחיה והמשאבים העומדים לרשותם לצורך הגנה מפני איומים פיזיים מבחוץ ומפנים. אבל האם יש לממשלה גם תפקיד לגיטימי מעבר לנושאים צרים אלו? זו שאלה עקרונית וערכית, אבל אני עוסקת כאן רק בהיבט המעשי שלה.

אם נגדיל את מספר תחנות הכח, עדיין יקרו בהן תקלות, מסננים יתקלקלו, ועשן שחור ומשחית ייפלט לאוויר. עדיין מערכת אכיפת החוק תצטרך להשבית כדי לתקן, אבל הנזק מההשבתה יהיה הרבה יותר קטן ונקודתי. אם נפריט את רוב תחנות הכח האלו (והפרטה שנתונה לרגולציה ממשלתית איננה הפרטה), ונשאיר רק שתיים או שלש שיספקו חשמל למערכת בטחון החוץ והפנים, לא רק שנצמצם את המשאבים הדרושים להפעלה בימים כתיקונם, אלא גם נצמצם את כמות העניינים החשובים שיישארו ללא טיפול נאות בזמן החלפת ה”מסננים המושחתים”.

ואם מישהו יחשוב שמאמר זה מדבר על הפרטה ודה-רגולציה של משק החשמל בישראל, גם בכך דיינו.

——————

Ehud Olmert is under investigation for bribe taking. Many here are rightly concerned that, regardless of the validity of the allegations against him, being preoccupied with the investigation makes it very difficult, if not impossible , for him to continue to effectively attend to the numerous issues that are within the purview of the government in general, and the PM in particular. (Not that the government is, or even can be, very effective at anything even when its members are not preoccupied with criminal investigations). Somehow, though, I am yet to hear anyone question the actual wisdom of putting so many of our eggs in the one shaky basket that is a government comprised of politicians. Very few humans are immune to corruption, and politicians are much less so, being in possession of power, the most corrupting asset of them all. We all know this, and yet we keep insisting on giving them more and more power, thus increasing the number of opportunities for them to become corrupt, and increasing the scope and depth of corruption in any particular case. Isn’t it time we began taking care of our own business, instead of trusting almost all of our collective business to a few “superhumans”? I am not holding my breath.

Permalink Leave a Comment

סרט חדש על צ’ה גוורה. A new Che movie

May 24, 2008 at 12:12 pm (COMMENTARY, דעות)

אך ישנם דברים רבים שהצופים לא ילמדו מסרט גדול מימדים זה, שיש בו בעיות גדולות, כמו גם מעלות משמעותיות. בין שתי התקופות המתוארות בסרט “צ’ה”, גוורה היה שחקן חשוב בממשלת קסטרו, אך חלקו הברוטלי בהפיכת תנועה מהפכנית לדקטטורה לא מוזכר כלל. אלו, יחד עם משחקו המרגש והכריזמטי של בניסיו דל טורו, מאפשרים למר סודרברג לשמר את הדימוי הרומנטי של גוורה כקדוש מעונה ודמות נערצת, תומך העניים והנדכאים. אבל דמות זו כבר נראית כנאיבית ולא שלמה במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע כרגשנית ושקרית. ויותר לעניינינו, אולי, לא ממש מעניינת.

עם כל הכבוד שיש לי לכשרונו של סודרברג כבמאי, אני לא הולכת לשלם עבור צפיה בפרופגנדה שמאלנית – או כל פרופגנדה אחרת, בעצם. וכל הכבוד לכותב הבקורת: אחרי הכל, הוא כותב באחד העתונים היותר שמאלניים בארה”ב.

כאן יש סיכום קצר, שכולל מספר קישורים על מעלליו של צ’ה (לצערי לא מצאתי שום דבר בעברית).

——————

There is a lot, however, that the audience will not learn from this big movie, which has some big problems as well as major virtues. In between the two periods covered in “Che,” Guevara was an important player in the Castro government, but his brutal role in turning a revolutionary movement into a dictatorship goes virtually unmentioned. This, along with Benicio Del Toro’s soulful and charismatic performance, allows Mr. Soderbergh to preserve the romantic notion of Guevara as a martyr and an iconic figure, an idealistic champion of the poor and oppressed. By now, though, this image seems at best naïve and incomplete, at worst sentimental and dishonest. More to the point, perhaps, it is not very interesting.

Well, this is all I need to know to keep my money – not that I expected any better from a Hollywood director, however talented. And, kudos to A. O. Scott for being honest. It’s the NYT, after all.

For anyone who still doesn’t know, here is a good summary, including links.

Permalink 1 Comment

אמת בפסרסום. Truth in advertising

May 23, 2008 at 5:30 pm (COMMENTARY, דעות)

מגדות העתיד [באחוד האירופי] יאלצו לאמר ללקוחות שמה שהן מציעות הוא “לצרכי בידור בלבד”, ולא מוכח באופן נסויי.

האם הסרט של אל גור לא צריך לבוא עם הזהרה דומה?

——————

Fortune-tellers will have to tell customers that what they offer is “for entertainment only” and not “experimentally proven”.

Shouldn’t Al Gore’s movie come with the same kind of warning?

Permalink 5 Comments

מעבר לשריפת הספרים.

May 21, 2008 at 11:53 pm (דעות)

ב”המילה האחרונה” הבוקר, עירית לינור, החביבה עליי מאד בד”כ, הביעה את הדעה הלא מלומדה כי הנצרות היא גם דת תוקפנית, וגם דת שאיננה נרדפת. שתי הקביעות אינן נכונות לימינו אלו. אכן נצרות עברה תקופות ארוכות וחשוכות של תוקפנות, חוסר סובלונות (בלשון המעטה) ואף אכזריות. אבל בהדרגה, ובמשך מאות השנים לקיום הדת על כל זרמיה הרבים, פני הדברים השתנו מאד, ולמרות שגם היום הנצרות היא בהחלט דת מסיונרית, לקרוא לה תוקפנית זו הגזמה פרועה.

לגבי רדיפת הנצרות, היא חיה וקיימת, גם בחברה האירופית הפוסט-מודרניסטית, ועוד יותר בעולם המוסלמי. למשל, מספר הערבים הנוצרים במזה”ת שואף לאפס, והמעטים שנשארו (כמו הקופטים במצריים, שהיתה בין המדינות הנוצריות הראשונות בעת העתיקה, לפני פלישת הערבים אליה, שהנחילו בה את האיסלם בכח החרב), נתונים לרדיפות והתקפות בלתי פוסקות מצד המוסלמים. גם בישראל, שבה מספר הנוצרים פעם היה בין הגדולים במזה”ת, מספר זה הולך וקטן באופן מתמיד, והמצב חמור הרבה יותר ברשות הפלסטינית, וגם בלבנון.

כמובן, כל זה לא אומר שמישהו יכול לדרוש מהיהודים לשכוח את רומן עתיק היומין שלנו עם הנצרות, ולהתייחס אליה כאילו היא היתה משהו דומה לבודהיזם. יחסינו עם הנצרות הם בעייתיים, ולו רק בגלל העובדה שהנצרות צמחה מתוך היהדות במטרה להחליף אותה. אך בתור תרבות שרואה עצמה, בצדק, חלק מהתרבות המערבית, ובמיוחד כשזו נצבת מול תרבות מוסלמית עויינת, עלינו לשאוף לפתרון הבעייתיות הזאת, ובורות אף פעם לא תורמת לפתרון בעיות.

Permalink 8 Comments

עסקים כרגיל. Business as usual

May 18, 2008 at 10:10 am (COMMENTARY, דעות)

אבי מציין בצדק שמי שרוצה לעשות עסקים במדינה רגולטורית כמו ישראל, אין לו ברירה אלא לעשות עסקים עם המדינה. מצדו של איש העסקים אלו הן עסקאות כמו כל עסקה אחרת: הוא מוכר מוצר (למדינה, במקרה זה), ומקבל תמורתו כסף. אבל מה עם הצד השני? הצד השני הוא הפוליטיקאי. המוצר שהוא מקבל נקרא ‘רווח פוליטי’. אבל, להבדיל מרובנו כשאנחנו קונים מוצר כלשהו, הפוליטיקאי לא משלם עבור המוצר בכספו שלו.

——————

In a regulatory state (which is to say almost any state in existence today), if one wants to do business, he has no choice but to do business with the state. From the businessman’s point of view, this is largely business as usual: he sells a product (to the state, in this case), and receives money in return. What about the other side, the politician? He buys political influence, but unlike regular people buying regular products, he pays for it with other people’s money.

Permalink Leave a Comment

בואו נחוקק את הנרטיב.

May 18, 2008 at 9:11 am (דעות)

אני לא מצפה מח”כים לחכמה הרבה יותר גדולה מזו של סתם אזרחים, אני מניחה שיש ביניהם חכמים פחות, וחכמים יותר, בדיוק כמו שאר עמך ישראל. לכן כאשר אחדים מהם יוצאים עם רעיונות טיפשיים להפליא, יש לפי דעתי שתי אפשרויות: או שבעלי הרעיונות הם טיפשים, או שהם ממזרים מנוולים (‘דמגוגים’ בלע”ז), שהרעיונות שלהם מכוונים כלפי טיפשים. אני לא מכירה את ח”כ אלכס מילר, כך שקשה לי להחליט לאיזו קבוצה הוא משתייך, אבל טיפשותו של הרעיון בעינה עומדת.

מה שבטוח הוא שח”כ טיבי אינו שייך לקבוצת הטיפשים. לא לחינם הוא בחר במונח “נרטיב”, במקום המילה “אמת”, להבדיל, למשל, מח”כ א-סאנע , שאמר:

הנכבה היא עובדה היסטורית, לא חוק של מילר ולא מיליון חוקים יטאטאו את העובדה הזו ואת אחריותה של ישראל לנכבה הפלסטינית

את אמיתותן של עובדות, שלא כמו נרטיבים, אפשר לבדוק. כנראה שמר טיבי נוהג לבקר לא רק בסוריה, כי בטוח שלא שם הוא למד את רזי הלקסיקון הפוסט-מודרניסטי.

Permalink 7 Comments

תנועה ליברטריאנית ברוסיה. A libertarian movement in Russia

May 14, 2008 at 7:06 pm (COMMENTARY, דעות)

לא תאמינו, אבל יש דבר כזה. הם קוראים לעצמם “רדיקלים חופשיים”, ויש להם בלוג (בשפה הרוסית), בו הם באופן סדיר מתעדים פגיעות של הממשל הרוסי בזכויות האדם של אזרחיו. אני מתכוונת לבקש את רשותם לתרגם פוסטים שלהם מפעם לפעם. כל מקל נוסף בגלגלי מכונת הדכוי של אדון פוטין הרי הוא מבורך.

——————

There is such a beast, believe it or not. They are called “The Free Radicals”, and they have a blog (in Russian), where they are regularly documenting the many abuses of the Russian government against its citizens. I intend to ask for their permission to translate some of their posts and post them here. Another thumb or two in Mr. Putin’s eye is always a good thing.

Permalink 2 Comments

« Previous page · Next page »