מעבר לשריפת הספרים.

May 21, 2008 at 11:53 pm (דעות)

ב”המילה האחרונה” הבוקר, עירית לינור, החביבה עליי מאד בד”כ, הביעה את הדעה הלא מלומדה כי הנצרות היא גם דת תוקפנית, וגם דת שאיננה נרדפת. שתי הקביעות אינן נכונות לימינו אלו. אכן נצרות עברה תקופות ארוכות וחשוכות של תוקפנות, חוסר סובלונות (בלשון המעטה) ואף אכזריות. אבל בהדרגה, ובמשך מאות השנים לקיום הדת על כל זרמיה הרבים, פני הדברים השתנו מאד, ולמרות שגם היום הנצרות היא בהחלט דת מסיונרית, לקרוא לה תוקפנית זו הגזמה פרועה.

לגבי רדיפת הנצרות, היא חיה וקיימת, גם בחברה האירופית הפוסט-מודרניסטית, ועוד יותר בעולם המוסלמי. למשל, מספר הערבים הנוצרים במזה”ת שואף לאפס, והמעטים שנשארו (כמו הקופטים במצריים, שהיתה בין המדינות הנוצריות הראשונות בעת העתיקה, לפני פלישת הערבים אליה, שהנחילו בה את האיסלם בכח החרב), נתונים לרדיפות והתקפות בלתי פוסקות מצד המוסלמים. גם בישראל, שבה מספר הנוצרים פעם היה בין הגדולים במזה”ת, מספר זה הולך וקטן באופן מתמיד, והמצב חמור הרבה יותר ברשות הפלסטינית, וגם בלבנון.

כמובן, כל זה לא אומר שמישהו יכול לדרוש מהיהודים לשכוח את רומן עתיק היומין שלנו עם הנצרות, ולהתייחס אליה כאילו היא היתה משהו דומה לבודהיזם. יחסינו עם הנצרות הם בעייתיים, ולו רק בגלל העובדה שהנצרות צמחה מתוך היהדות במטרה להחליף אותה. אך בתור תרבות שרואה עצמה, בצדק, חלק מהתרבות המערבית, ובמיוחד כשזו נצבת מול תרבות מוסלמית עויינת, עלינו לשאוף לפתרון הבעייתיות הזאת, ובורות אף פעם לא תורמת לפתרון בעיות.

8 Comments

  1. krm said,

    Well, I can’t argue with that!

  2. Alisa said,

    🙂

  3. אבנר said,

    מאמר יפה ודי מדויק.
    אישית, אני רואה את שריפת הספרים כתגובה לנסיונות הבלתי פוסקים של המסיון לנצר יהודים. כל אחד מסכים שיש גבול לחפש הבטוי: ליברלים שמים אותו בהסתות לרצח ליברלים, חברי כנסת שמים אותו באזכור של חוק הבגידה, שמרנים שמים אותו בקריאות לויתורי גבולות, ואני שם אותו בשדולים למען אידאולוגיה זרה כל כך ושגויה כל כך.
    המקור לשרפת ספרי ביבליה (הכורכים תנ”ך עם “הברית החדשה”) נמצא בגמרא שבת, פרק ט”ז, ואכמ”ל.
    הבעיה שלי עם שרפת ספרים אינה בעצם המעשה, אלא בתדמית המגוחכת שלו היום – כבר יותר מ-500 שנה שאין לשרפה כזו כל השפעה ממשית, והיא טקסית בלבד, וכבר יותר מ-200 שנה שהיא נתפסת כנלעגת ומעידה רק על מבצעיה. מצד זה אני פוסל אותה כאמצעי טקטי, וכאמור איני רואה בה כל מטרה בפני עצמה. את המטרות החנוכיות אפשר (ועדיף) להשיג באמצעים אחרים בימינו.

    לעניין הנצרות עצמה – כל עוד איננה מתערבת בעניינינו – אני מעדיף אותה היום בהרבה על האיסלאם. הקו השולט היום ברוב הכתות הנצריות, ובודאי בקתולית, נח בהרבה וגם אמתי בהרבה מן האסלאם. לא צריך להסכים ולא לוותר על האמת שלנו (ולא להתפתות לקריאות לסבלנות מגזמת המגיעות מהותיקן ומזכירות באמת בודהיזם…), אבל לדעת איך לא ליזום עמותים מיותרים.

  4. Alisa said,

    חלק אינטגרלי מחופש הביטוי הוא החופש להתבטא כתגובה (חיובית או שלילית) להתבטאויותיהם של אחרים. כלומר, כמו שלמיסיונרים יש הזכות לנסות ולנצר (באמצעות שכנוע לא אלים), כך גם יש זכות ליהודים לשרוף ספרים (בתנאי שספרים אלו הגיעו לרשותם בדרך חוקית, כלומר הם לא גנבו אותם או לקחו אותם בכוח).

    ואני מסכימה לגבי כל השאר.

  5. אבנר said,

    אליסה,
    ואנחנו נכנסים לדיון על דיני עבודה זרה ביהדות, ואת כבר מכירה את דעתי🙂
    במקרה הזה אני מכניס כל אידאולוגיה שמצהירה על עצמה כשונה מהיהדות (מה שזו לא תהיה בעצמה) תחת הקטגוריה של עבודה זרה. לעניינים אחרים (יין נסך, יחס לבתי היראה של הנצרים, יחס לספריהם, וכו’), יש לדון כל מקרה לגופו (וכבר רמזתי שדעתי בעניין זה במציאות היום שונה מדעת רמב”ם במציאות שלפני 800 שנה…).

    בכל מקרה, קיימת הבעיה הגדולה מאד של חינוך הילדים. לדעתי זו בעיה כללית בהגות הליברלית לסוגיה, ולכן זו גם בעיה בשבילי.
    זו בעיה שמתחילה בכלל בשיטות הלמוד: אני פריק של לימוד עצמי, אבל גם לי ברור שבסיס הידע (קריאה, כתיבה, חשבון) חייב להירכש בשיטות פרימיטיביות של שינון. כך אני סבור גם שצריבת התודעה הראשונית בנושאים מוסריים-אידאולוגיים צריכה להעשות בתנאים סטריליים, בלי פתיחות לרעיונות אחרים, ובודאי בלי הכוונה מפורשת אליהם. פתיחות בנושאים הללו צריכה לבוא בשנות הבירור וההעמקה שבגיל מאוחר יותר.
    את הילדים עצמם יש לחנך על פי דרכם, ובימינו זה כולל המון סבלנות. אבל את פריצת ה”בועה” יש להשאיר לגיל מאוחר יותר, שתקרה ממילא, ובהיותם ילדים עלי להגן עליהם מכל נסיון כזה מצד גורמים אחרים. ההגנה – גם באלימות, אם יש צרך.

    אם תרצו, אפשר לראות במצוות המילה סוג של הדגשת העניין הזה – בחינוך ילדים, גם בלי לשאול אותם, וגם אם זה קצת כואב, צריך לעשות מה שצריך לעשות.

  6. Alisa said,

    אבנר, לגבי דעתך על עבודה זרה אתה אכן לא מחדש לי דבר, והסטטוס קוו נמשך:-)

    לגבי ילדים, אני מסכימה. כמובן שההחלטה מהו אותו גיל רצוי ל”פריצת הבועה” צריכה להיות בידי ההורים, תוך שקול לגבי כל ילד, “לגופו” ולנפשו. לכן, צריכה להיות בידי ההורים האפשרות לחנך את ילדיהם בבית, ולהחליט בעצמם מתי (אם בכלל) לשלוח אותם למוסד חינוך כלשהו, ולאיזה מוסד חינוך לשלוח אותם. וגם אז צריכה להיות להם שליטה אמתית בתוכני הלימוד, דבר שרק חינוך פרטי יכול להבטיח.

  7. אבנר said,

    אליסה,
    חינוך פרטי (וביתי) – מסכים לחלוטין כמובן.
    נקודה אחת להבהרה: לדעתי יש גיל מסוים (או ליתר דיוק, רמת התפתחות מסוימת) שבה הילד יוצא מרשות הוריו, ועומד כישות משפטית עצמאית – עושה מה שהוא רוצה, וגם אחראי למעשיו מכאן ואילך. מאותו רגע, נשללות מההורים זכויות הכפיה שהיו להם עליו קדם לכן.
    כמובן, גם בהיותו ילד – אין להורים זכויות מחלטות עליו: יש גבול לכמה שהם רשאים לעשות בו כרצונם, ומעבר לגבול הזה נדרשת התערבות משפטית – הדילמה קיימת, מה שלא יהיה.

  8. Alisa said,

    הכל נכון. לגבי הדילמה: שלא נדע. רק תחשוב על המטורף ההוא באוסטריה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: